<h1>שו"ת הרשב"א ח"ז סימן שפ"ח, ובמיוחסות סימן רכ"ו</h1>
<h2>דף יב.</h2>
שאלת שאובה שהמשיכוה כלה או רובה, אם טהורה אם לאו. תשובה גם זו מחלוקת ישנה מימות התנאים ועד עכשיו, דרבי אליעזר בן יעקב ורבנן נחלקו בה כמו שהוזכר בגמרא דתמורה בסוף פ"ק דרבי אליעזר בן יעקב פוסל עד שיהא רובו של מקוה בהכשר דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בו עשרים ואחד סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאים ופותקם למקוה ששאובה מטהרת ברבייה והמשכה וכי אתא רב דימי א"ר יוחנן שאובה שהמשיכוה טהורה, ואוקימנא לה התם בפרק קמא דתמורה כרבנן. ומדקאמר סתם שאובה שהמשיכוה, משמע דאפילו כולה שאובה קאמר. ויש ספרים דגרסי בה בפירוש שאובה שהמשיכוה כולה. והרב אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו בשבועות בהלכות נדה [סימן אלף צ"ה] הא דרב דימי א"ר יוחנן, לומר שכך הלכה ואפילו רובה ואפילו כולה. אבל רב אחאי ז"ל [שאילתא צ"ו] פסק כרבי אליעזר בן יעקב, דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. ועוד דתנן סתמא בפ"ד של מסכת מקואות [מ"ד] כוותיה דרב, דתנן התם מים שאובים ומי גשמים [שנתערבו בחצר ובעוקה ועל מעלות המערה אם רב מן הכשר כשר ואם רב מן הפסול פסול מחצה למחצה פסול אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה, כלומר] שנתערבו ונפלו למקוה דרך המשכה, ואף על פי כן קתני מחצה למחצה פסול, דאלמא לא התירו המשכה אלא במיעוטא דהמשכה ורבויי בעינן. וכזה פסקו גדולי האחרונים ז"ל ודקדקו הרבה בדברי רב דימי א"ר יוחנן כדי שלא יתקשו על דברי רבי אליעזר בן יעקב. סוף דבר כל גדולי האחרונים מסכימים לאסור כדברי (הגדול) הגאון רב אחאי ז"ל, ולא שמענו בארצנו מי שהורה להקל הלכה למעשה בדבר זה. מקוה ישראל וקדושו יקדישנו בקדושתו, ינחילנו לנחלה לו ולסגולתו, וישימנו משומרי מצותיו חקותיו ותורתו.
